5 כשלונות ביטחוניים שהובילו ל"קטסטרופת ב-7 באוקטובר" בעזה

התקפת חמאס ב-7 באוקטובר חשפה כשלים חמורים במערכת ההתראה של ישראל וביכולתה לעקוב אחרי הארגון, דבר המהווה כישלון מרכזי בסדרי העדיפויות הביטחוניים של ישראל.
אהוד אילם, חוקר אסטרטגי ושירות צבאי לשעבר, מציין כי הכישלון הראשון נובע מההנחה שחמאס מורתע ומעדיף את המצב הקיים. תלותה של ישראל בטכנולוגיה והעדפת המיקוד באיראן וחיזבאללה על פני חמאס גרמו לירידה במעקב אחרי הארגון.
אילם טוען שבשל התמקדות זו, יכולת ההתראה נפגעה.
פגיעה באיזון המודיעיני
אילם מוסיף כי חלוקת מאמצי המודיעין בין חמאס, איראן ומדינות נוספות יצרה חוסר איזון. אם ישראל הייתה משקיעה יותר במעקב אחר חמאס, הדבר היה בא על חשבון מעקב אחר תוכנית הגרעין האיראנית, מה שעלול היה לגרום להפתעות חמורות כפי שקרה בעבר עם סוריה ולוב.
העדפת חיזבאללה על פני חמאס
כישלון נוסף טמון בהעדפת חיזבאללה כאיום מרכזי יותר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. אילו הופחתו משאבים לטובת מעקב אחר חמאס, הדבר היה פוגע בהישגים שהושגו מול חיזבאללה במבצע "חרבות ברזל".
קושי בחיזוי חמאס
חמאס, כארגון סגור ומבודד, מקשה על ניתוח כוונותיו. אילם מדגיש כי למרות הקרבה הגיאוגרפית וההיכרות המודיעינית עם הארגון, חמאס הצליחה לתכנן מתקפה תוך הונאת ישראל.
כישלון בהיערכות מוקדמת
גם במקרה של קבלת התראה, אילם טוען כי תגבור כוחות בעזה היה עלול לגרום לחמאס לדחות את ההתקפה. עם זאת, חוסר היכולת לספק התרעה בזמן מדגישה את הצורך בבחינה מחודשת של סדרי העדיפויות המודיעיניים.
לסיכום, אילם קורא לשינוי גישה ולניתוח רחב של האיומים על ישראל, כדי למנוע כשלונות דומים בעתיד.