תרחיש הפלישה היבשתית הישראלית לסוריה

מאהר אבו טיר

לפי צ'ארלס ליסטר ממכון המזרח התיכון בוושינגטון, ישראל ביצעה כאלף תקיפות אוויריות בסוריה מאז דצמבר 2024, והשתלטה על כ-180 קמ"ר, בעוד המשטר הסורי החדש נמנע מתגובה בשל משבר כלכלי, בעיות ביטחוניות, ומחלוקות פנימיות.

תרחיש של פלישה יבשתית עד לדמשק נחשב לאפשרי, במיוחד אם המשטר החדש לא ייענה לדרישות ישראל, בראשן נורמליזציה מלאה, פירוק קבוצות ג'יהאדיות, והסכמות למבנים פדרטיביים שעשויים להוביל לחלוקה.

תרחישים נוספים כוללים חוסר יציבות בדרום סוריה, איום ביטחוני ישיר על ישראל, או החלטה אסטרטגית לפרק את סוריה לגורמים. גם שיקולים גיאוגרפיים–תנ"כיים ומדיניים, כמו רצון להעביר אוכלוסיות פלסטיניות מסוימות לשטח סוריה, עשויים להאיץ מהלך כזה.

למרות הקשרים בין דמשק לוושינגטון, לא ניתן לשלול פעולה ישראלית חד-צדדית. תרחיש דומה נשקל גם בלבנון, במטרה לפרק את חיזבאללה.

בפני דמשק החדשה ניצבים אתגרים חמורים: אין לה יכולת לבנות צבא אפקטיבי, היא לא יכולה להתנער מתומכיה האידיאולוגיים, וגם לא להיכנע ללחצים להסדרים עם ישראל. אפילו רעיון אזור חיץ ישראלי בדרום סוריה הופך לאופציה קשה אך נשקלת.

המבחן המרכזי יהיה לאחר סיום המלחמה בעזה – אז תוכל ישראל להפנות כוחות לזירה הסורית, ולשנות את המפה האסטרטגית של האזור.