שירות החובה.. לא רק אחריות הצבא

פהד אל-חיטון

לאחר יותר מ-30 שנה של הקפאת חוק שירות החובה בצבר, חוזרת ירדן ליישמו במתכונת חדשה, המתאימה לשינויים החברתיים ולדרישות התקופה.

המהלך נולד בעקבות חשש גובר מהתפוררות הערכים הלאומיים, התחזקות זהויות משניות, העדר תחושת אחריות והתנהגות אישית פרועה בקרב הדור הצעיר.

המודרניזציה הטכנולוגית, רמת החיים הגבוהה והפתיחות המהירה לעולם חיזקו מגמות של בידוד אישי והחלישו את תחושת השייכות הלאומית.

מעניין לציין כי תקופת ביטול השירות חפפה לשנים של דמוקרטיזציה ופעילות פרלמנטרית, אך גם לירידה ביכולת מוסדות המדינה להתמודד עם שינויים דמוגרפיים וחברתיים.

במשך השנים האחרונות התקיים דיון פנימי במוסדות קבלת ההחלטות על החזרת שירות החובה, במתכונת חדשה שמטרתה לתקן ליקויים באופי הדור הצעיר ולהחזיר למרכז הבמה את ערכי הנאמנות הלאומית והמשמעת החברתית.

הצבא הירדני – "הצבא הערבי" – נתפס שוב כבית הספר המרכזי לא רק להכשרה צבאית אלא גם לחינוך, כאשר גיוס קצר של שלושה חודשים נועד להקנות לצעירים משמעת, ערכים ואחריות.

הדור הוותיק זוכר היטב כיצד השירות הארוך בעבר תרם לעיצוב אישיותם ולחיזוק תחושת השייכות.

עם זאת עולה שאלה כואבת: מדוע המוסדות האזרחיים – מערכת החינוך, האוניברסיטאות, ארגוני הנוער, התקשורת והמפלגות – לא הצליחו למלא תפקיד זה? מדוע שוב נדרש הצבא לשמש חומת מגן מול תהליך של אובדן זהות לאומית?

הצלחת המהלך תדרוש שיתוף פעולה רחב: משרדי החינוך והנוער חייבים לשלב ידיים עם הצבא בהטמעת הערכים. יתרה מכך, כל צעד לעבר צדק חברתי, שוויון הזדמנויות ושלטון חוק יחזק את השירות כחלק מתוכנית לאומית כוללת שתלווה את המדינה לאורך השנים.

כך, שירות החובה אינו עוד משימה צבאית בלבד, אלא פרויקט חינוכי־חברתי שמטרתו לבנות דור ירדני אחראי, מחויב וזהותי.