אחרי כישלון ישראל בעזה – אולי הגיע הזמן לתת לאחרים לנסות

הפרשן הפוליטי הבכיר של „ידיעות אחרונות”, נחום ברנע, כתב היום כי חרף כלל הסיכונים וההסתייגויות בישראל — הן מצד הממשלה והן מצד הצבא — בנוגע לשלב השני של תוכנית דונלד טראמפ לרצועת עזה, יש לקבל אותה. את עמדתו הוא מנמק בכך שישראל כשלה בניהול ובהתמודדות עם הסוגיה.

כך כתב:
״אמורה להיכנס כוח בינלאומי חדש — ‘כוח הייצוב לעזה’. ג’ארד קושנר, החתן והשליח, הוא הרוח החיה מאחורי הקמת ממשלת עזה החדשה, הגוף המינהלי שיפקח עליה והכוח שיפעל מטעמו. נתניהו מתנגד למיזם; צה״ל מתנגד. אבל טראמפ עוקף את שניהם באדישות״.

ברנע מוסיף כי ״כל דיון בנושא הטעון הזה צריך להתחיל בשאלה: היכן אנו עומדים? האם אנו עומדים לצד ממשלת ישראל, ששריה הבכירים מדברים על טרנספר של האוכלוסייה והקמת התיישבות יהודית במקומה? האם אנו עומדים לצד ראש הממשלה, השואף לחדש את המלחמה בעזה בתוך חודשיים, עד לכיבוש מלא של הרצועה והקמת ממשל צבאי על שני מיליון פלסטינים? האם אנו עומדים לצד צה״ל, שאינו רוצה לשלוט בעזה אך אינו יודע כיצד להשלים עם העברת השלטון בה לגורמים אחרים?״

הוא ממשיך ושואל:
״האם אנו עומדים לצד הנשיא טראמפ, שמתעקש לשתף את קטר וטורקיה — תומכות מובהקות של חמאס — בהחלטות הנוגעות לעתיד הרצועה ותושביה? האם שנתיים של לחימה מדממת, רוויית אובדן, חרדה, כאב וסבל, היו לשווא? האם חמאס יהיה המנצח האמיתי של מלחמת 7 באוקטובר? הבחירה קשה מאוד״.

עוד כתב:
״בזמנים אחרים, שפויים יותר, היה האזרח יכול לומר לעצמו: המצב מורכב, אין לי די מידע, ואני בוטח בהנהגה הלאומית שתדע כיצד לפעול. אך אלה אינם זמנים שפויים. ויש ספק אם מי מהצדדים שיכריעו על עתיד גבולותינו המערביים ראוי לאמון״.

ברנע סבור כי טראמפ מילא תפקיד מרכזי ״בשחרור החטופים, במלחמה בעזה, ובהפסקות האש בעזה, בלבנון, באיראן ובסוריה. נחישותו ונכונותו לפעול מחוץ למסגרות המקובלות הועילו מאוד. אך הצד השני של אותו מטבע הוא קלות דעת, פטפטנות ובורות. הוא גרם נזק רב כאשר הציע לגרש את תושבי עזה. בעלי בריתו הערבים הרימו טלפון והוא חזר בו מההצעה, אך הרעיון הוכשר בישראל והשתרש. אם המשיח, המושיע, גדול ידידיה של ישראל לדורותיהם, מציע טרנספר — הגיע זמן הטרנספר״.

עוד ציין כי ״בלשכת נתניהו מטילים את האשמה על חתנו, ג’ארד קושנר. אכן, קושנר כועס על נתניהו מזה חודשים, ויש לו סיבות לכך. אך מגוחך לייחס את שיתופן של טורקיה וקטר — ובאופן עקיף גם של הרשות הפלסטינית — בשיקום עזה לחתן בלבד. טראמפ אינו טיפש, ואינו אוהב להצטייר ככזה. חששותיו של נתניהו מהכנסת גורמים עוינים לתהליך מוצדקים, אך האלטרנטיבה שהוא מציע לעזה מסוכנת יותר״.

לדבריו:
״נניח שטראמפ יאפשר לו לחדש את המלחמה בעזה; נניח שכיבוש מלא של הרצועה יהיה מהיר והמחיר נסבל. ומה אז? מה נעשה עם שני מיליון עקורים שלא נותר להם דבר מלבד פיסת החול שעליה הם עומדים? מי ינהל אותם וכיצד, מי יממן אותם, ומי יספק את צורכיהם? כיצד נתמודד עם חרמות בארצות הברית ובאירופה, בכלכלה ובמדע?״

ברנע מסכם כי ״אי אפשר לפסול את השתתפותן של טורקיה וקטר — שתיהן בעלות ברית של ארצות הברית וקרובות לטראמפ — וגם את ההשתתפות הפלסטינית״, ומדגיש:
״ישראל נכשלה בעזה. אין לה פתרון לרצועת האדמה הזו ולאנשים החיים בה. כל חלופה — לרבות זו שטראמפ כופה — טומנת בחובה סיכונים כבדים. ובכל זאת, ייתכן שהגיע הזמן לתת לאחרים הזדמנות״.