לציבור הדתי-לאומי מגיעה הנהגה אחרת

לא בן גביר, לא סמוטריץ' ולא השר אליהו ראויים ומתאימים להיות ההנהגה הפוליטית של הציונות הדתית. החברה הישראלית הוכיחה שוב עד כמה זהותה היהודית חיונית בעבורה, וגם בשל כך – מי שמתיימר לייצג את הכיוון הזה צריך להיות ראוי באמת לשולחיו
לא בן גביר, לא סמוטריץ' ולא השר אליהו ראויים ומתאימים להיות ההנהגה הפוליטית של הציבור הדתי-לאומי. מול התועלת המועטה שהם מביאים, נזקם רב כלפי מי שהם לכאורה שולחיהם. לא תיפקודם ולא מה שיוצא מפיהם מצדיקים את שביעות רצונם העצמית. הם אף ממשיכים להיות בקביעות התירוץ והעילה של מי שרוצה לבקר בחריפות את הציונות הדתית, בהיותם ספקים קבועים של אמירות לא ראויות. מבין השלושה, סמוטריץ' היה ככל הנראה בעל הפוטנציאל הגדול יותר להצלחה, אבל הוא נכשל פעם אחר פעם בחוסר ענווה הגורמת לו לבקש לעצמו תפקידים הגדולים עליו ועמדות לא זהירות.
הדבר חורה לי במיוחד מפני שהציבור הדתי-לאומי הוא ברובו המכריע ביותר מסור גם למורשתו וגם למדינתו, גם לישראל היהודית וגם לישראל הדמוקרטית. השנה הרעה האחרונה הוציאה לחוצות את הפערים שבתוכנו, ובכלל גם את התחושה הרעה כלפי ציבור זה, תוך כדי הכללות בלתי מוצדקות והתעלמות ממעלותיו. וכפי שאנשי "אחים לנשק" זינקו בגבורה מעיסוקם כנגד המהפכה המשפטית אל עבר הגנת המדינה, כך צעירים ומבוגרים בציונות הדתית עומדים עתה בלב המערכה נגד האויב, ומוסרים את נפשם למען אחיהם ואחיותיהם כולם.
במסגרת חשבון הנפש האזרחי החיוני לכולנו, יש להקדיש פרק מיוחד ליחס השטחי בו נפגשים לא פעם אנשי הציונות הדתית. אכן, ידוע לי שעמדותיי המדיניות המתונות אינן נחלת רבים בתוכם. אבל אין הדבר יכול לעוור את עיניי ביחס למעלה האנושית המרשימה של רובם, כמו גם למסירותם לכלל הציבור ולנכונותם לתרום בכל מישורי החיים.
עיקר התסכול שלי נוגע לא ליחס האמור של חלק מהחברה הכללית לבני הציונות הדתית, אלא לעוול שנחת על קבוצה גדולה וחשובה זאת עצמה מצד חלק משמעותי ממנהיגיה. תקלה רצינית זאת אמנם מתבטאת במשבר הנהגה נרחב בארצנו, ואין כמעט קבוצת אוכלוסיה שניצלה ממנו. אך כאן אני מדגיש במיוחד את המצב שבו את האנשים הנאמנים למורשתם ולמדינתם כאחד מתיימרים היום להוביל פוליטיקאים לא ראויים במיוחד.
במקום שבראש המחנה יעמדו אנשים כחילי טרופר וכמתן כהנא, אנו מוצאים שם את אנשי המדון והבוטות. ייתכן מאוד שהמשבר הנוכחי הקשה בו אנו נמצאים בעטייה של המלחמה ישפיע הרבה מהצפוי גם במישור זה. רבים מעימנו לא יסכימו עוד להיות מעורבים במאבקים מיותרים ומתישים בנושאים לא הכרחיים, כפי שהובילו אנשים כשמחה רוטמן שהתיימר לייצג את המימד היהודי בחיינו.
מובן שהאחריות למה שהתערער כאן אינה חלה רק עליהם, אבל הדרישה המפורשת כעת היא להנהגה אחרת וראויה לאנשי הציונות הדתית. אלה שאינם מעונינים באיומים ובהפחדות, בשנאות ובכיפופי ידיים. ולא רק זאת: החברה הישראלית הוכיחה שוב עד כמה זהותה היהודית חיונית בעבורה. גם בשל כך – מי שמתיימר לייצג את הכיוון הזה צריך להיות ראוי באמת לשולחיו.