האדמות הלכו, את הצאן מכרנו". תושבי הכפרים שגורשו בגדה נותרו בלי כלום | יובל אברהם

יובל אברהם

לפני כשלושה חודשים, תושבי 16 כפרים בגדה עקרו מבתיהם בעקבות התקפות המתנחלים. הקהילות התפזרו, תנאי החיים קשים ואין פרנסה. "כל הגוף שלי מתפוצץ", אומרת נעמה עביאת שגורשה מאל-קנוב. החלום של כולם הוא לחזור למקומות שגורשו מהם
בגיל 29 לנעמה עביאת יש חמישה ילדים והיא אומרת שהם כל מה שנותר לה. היא מדברת בתוך אוהל שדפנותיו דקים בגדה המערבית, שאין בו כמעט כלום, חוץ משמיכה שקיבלה מעוברי אורח ומעט בולי עץ. ילדיה מתערבים בשיחה מדי פעם, דורשים את תשומת ליבה. קר להם.
עד לפני חודשיים, לנעמה היה חדר משלה, ובית, וגינה ומטע עצי זית, באל-קנוב, כפר קטן, משפחתי, 40 תושבים שגרו צפונית לחברון. הם גורשו משם לאחר שורה של פוגרומים: באוקטובר ובנובמבר 2023, מתנחלים, שירדו מכיוון אספר ופני קדם, שרפו את בתיהם, שיסו כלבים שטרפו את חיות המשק, ובאיומי נשק אמרו לתושבים לעזוב או שיהרגו אותם. מאז נעמה וילדיה נעים ונדים, בלי אדמה ובלי בית. חמש משפחות מפליטי הכפר, ונעמה ביניהן, הציבו אוהלים זמניים בסמוך למדבריות של העיירה אל-שויוח, צפונית מזרחית לחברון.
נעמה מספרת שביום הגירוש, מתנחלים סירבו להרשות להם לקחת דבר מהכפר השרוף: תעודת הזהות של בעלה, כלי רכב, מזרונים, טלפונים סלולרים, שקי הזיתים, צרור מפתחות – הכל נשאר שם או נגנב. אחד מבניה מוסיף: "והבגדים שלי". הבן הבכור, בן ה-11, מספר שלבית הספר שלו, הסמוך לאל-קנוב, הוא כבר לא הולך, כי אין מי שיסיע אותו אליו. "אני מדברת איתך וכל הגוף שלי מתפוצץ מדיכוי", נעמה אמרה. היא מספרת שהם עסוקים בשאלה כיצד להשיג כסף כדי לרכוש מספיק בולי עץ לחורף.
מאז 7 באוקטובר, 16 כפרים בגדה המערבית נעקרו כתוצאה מאלימות ומעשי פוגרום של מתנחלים. כאלף בני אדם, לפי מידע שאספו תחקירני "בצלם". המשפחות האלו כיום במצב קשה מאוד, וכולן דורשות דבר אחד: לחזור הביתה.
חמש המשפחות שגרו בכפר דרום נסאריה, בבקעת הירדן, עזבו גם הן בעקבות פוגרום. הן גרות כיום באוהלים, סמוך לעיירה פצאיל, על אדמה לא להן, שנתן להן תושב מקומי בתנאי שיעזבו עד אפריל. לאחר מכן העקורים לא יודעים מה יעשו.
"הפכו אותנו לפועלים. באלוהים. הפכו אותנו לפועלים", אמר מוסא מליחאת, מחוץ לאוהל שהפך לביתו, והניח כוס תה על שרפרף. ביום הגירוש, הוא איבד את אדמתו הפרטית. כאן באוהל, ללא שטחי מרעה, נאלץ למכור את מרבית הכבשים והעיזים של משפחתו. בעבר, התפרנס ממכירת לֶבֶּן וכבשים, וכעת כמה מבני הכפר החלו לעבוד כפועלים בהתנחלויות. רבים מהעקורים אומרים כי זה מחיר הדחיקה מאדמה: להפוך לפועל.
בגב ההר, 180 תושבי הכפר ואדי אל-סיכ עקרו גם הם עקב פוגרום. באוקטובר, מתנחלים וחיילים פלשו לכפר, ירו והבריחו את הנשים והילדים, הפשיטו שלושה אנשים, צילמו אותם כפותים, היכו אותם עד זוב דם, השתינו עליהם, כיבו עליהם סיגריות, וניסו לפגוע בהם מינית. חלק מהחיילים הגיעו מיחידת "ספר המדבר", שדווח לאחרונה כי הצבא הפסיק את פעילותה המבצעית.
"אחרי שעינו את האנשים, אמרו לנו שיש לנו שעה לצאת מהכפר. ואחר כך, מי שישאר כאן, הם יהרגו אותו", שיחזר השבוע ראש הכפר, עבד אל-רחמן כעאבנה. שלושה חודשים לאחר הגירוש, הוא עדיין עסוק בחוויה הזו, שהשפיעה במיוחד על ילדיו, שלדבריו מרטיבים במיטה מאז.
כל חייו השתנו, אמר. קהילת ואדי אל-סיכ התפרקה לגמרי, ורובם מפוזרים באוהלים מזרחית ודרומית לעיירה ראמון, וחלקם בסמוך לעיירה א-טייבה שבמחוז רמאללה. גרים באדמות של אחרים. "אנחנו מרגישים זרים כאן. אין לנו את הבתים שגרנו בהם, באדמות פתוחות עם שטחי מרעה. היום אני גר מתחת למטע זיתים ובעל האדמה כל הזמן שואל אותי כמה זמן תישארו", הוא אמר.
הבנים שלו, בני שש ושמונה, לא לומדים בבית הספר מאז הגירוש. בוואדי אל-סיכ היה בית ספר אחד עד כיתה ח', אך אחרי שהתושבים עזבו, "מתנחלים גנבו את כל מה שבפנים, כולל ספרי הילדים. לפני חודש הם הביאו טרקטור והרסו את כל הבתים שלנו", הוא אמר.
התיאור, שבו מתנחלים הורסים או שורפים את בתי הכפרים שננטשו, חזר על עצמו בעדויות. פעולת ההרס הזו עולה בקנה אחד עם מדיניות ממשלת ישראל, שמנעה במשך שנים מהכפרים בשטחי C חיבור למים ולחשמל, הרסה בשיטתיות את בתיהם, והגדירה אותם כלא חוקיים. בגדה המערבית, לפי נתונים שסיפק המנהל האזרחי לארגון "במקום", בין השנים 2016 ל-2020, הוא הנפיק פי 348 יותר היתרי בנייה למתנחלים מאשר לפלסטינים שגרים בשטחי C.
גם בדרום הר חברון, 250 תושבי הכפר זנותה גורשו על ידי מתנחלים ממאחז קטן שקם מול הכפר הקדום. המגרשים גם הרסו אחר כך את בית הספר בכפר לצד עשרה מבני מגורים. כאשר תושבי זנותה ניסו לחזור אליו, פקח של המנהל האזרחי אמר להם שאם יציבו במקום אפילו אוהל אחד, הצבא יחשיב זאת כ"בנייה חדשה" ויהרוס אותה.