מספוא: מזון לשרידות תושבי צפון עזה

הם הביאו אותנו לשלב הרעב, והכריחו אותנו לאכול מזון מהחי, במילים אלו סיכם הפלסטיני עוואטיף אלבסיוני את תנאי החיים באזורי צפון רצועת עזה. ישראל מטילה שם את הגבלותיה הנוקשות ומונעת כניסת סיוע.
אל-בסיוני יושבת מול הבית שאליו נעקרה בעיירה ג'בליה, בצפון הרחוק של רצועת עזה, מביטה מקרוב בקערה ובה גרגרי חיטה המיועדים למזון לבעלי חיים.
ואילו הנחתי כמה קילוגרגרי חיטה ותירס (מזון לבעלי חיים) על פיסת בד מול הבית באוויר הפתוח, כדי לאוורר אותם ולייבש אותם מלחות.
זהו המקרה של מאות אלפי פלסטינים באזורי צפון עזה, הסובלים מרעב עקב דלדול המזון הבסיסי, לאחר 4 חודשי מלחמה ומצור קשה.
תת התזונה איתה מתמודדים תושבי צפון עזה הגבירה את האפשרות לחלות במחלות, בעיקר מחלות זיהומיות.
על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני בעזה, כ-600,000 אזרחים בצפון עזה נמצאים בסכנת מוות כתוצאה מרעב, התפשטות מחלות והפצצות ישראליות, בעוד האו"ם הזהיר, בהצהרה קודמת, כי 2.3 מיליון אנשים ברצועת עזה נמצאים בסכנת רעב.
באמצע נובמבר הודיע ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) כי כל תושבי רצועת עזה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, בשל המצור הישראלי שהוטל עליהם מאז ה-7 באוקטובר.
סיוע הומניטרי נכנס לראשונה לאזורי צפון עזה במהלך ההפוגה ההומניטרית שהחלה ב-24 בנובמבר האחרון ונמשכה שבוע. עם חזרת הלחימה מנעה ישראל את כניסת הסיוע ליום.
לפי אונר"א, הסיוע ההומניטרי הנכנס באופן כללי אינו עונה על 7 אחוזים מהצרכים של האוכלוסייה לכל אספקת המזון והסיוע.

רעב, קור ומלחמה
בעודה ממשיכה בעבודתה בטיהור חיטה, אל-בסיוני אומרת לאנאדולו: "אנחנו חיים בתנאים קשים, שכן מלחמה, רעב וקור קיצוני הרגו אותנו".
היא הוסיפה: "באזורי הצפון אין קמח להכנת לחם, וילדים נשארים ללא מזון, אז נקטנו בטחינת מזון לבעלי חיים מחיטה, שעורה וגרגירי תירס".
היא הסבירה שהמלחמה שינתה את תנאיהם, אחרי שבעבר חיו בתנאים טובים ואכלו אוכל איכותי, היום הם אוכלים מה שבעלי החיים אוכלים.
היא זוכרת שאחרי יותר מ-100 ימי מלחמה, ילדים מבקשים לאכול בשר עוף, והוסיפה: "הבקשות האלה מעציבות אותה".

48 שעות ללא אוכל
בתורו, הפלסטיני חסן שרף, מטל א-זעתר בצפון עזה, אינו מסוגל לתאר את הסבל האנושי בנפת הצפון לאור אובדן המזון שם.
הוא אמר לאנטוליה: "המצב מאוד טראגי. אין אוכל בכלל. הכל חסר. לפעמים אנחנו מבלים 48 שעות בלי אוכל".
הוא הסביר כי הקבוצות המושפעות ביותר ממצב רעב זה הן ילדים שאינם מבינים את משמעות המלחמה והמצור, ואינם מבינים את המשמעות של "הרעבה ומניעת אספקת מזון", לדבריו.
הוא קבע ששעורה לבעלי חיים הפכה למזון היחיד שלהם בתקופה זו, כדי לענות על צורכי המזון של משפחתו, במיוחד הילדים.
הוא ציין כי הסיוע (הדל) אינו מגיע לאזורים שבצפון לרצועת עזה.
הוא המשיך ואמר: "אנחנו כמהים לראות מולנו קמח לבן ולחם עשוי ממנו, אבל זה הפך לחלום".
הוא ציין כי תושבי הצפון הורידו מספר קילוגרמים עקב רעב, ששינה את תכונותיהם ואישיותם.
הוא הוסיף בהקשר זה: "אני פוגש הרבה אנשים, אבל אני כבר לא מזהה את האישיות שלהם בגלל השינויים הגדולים שהם חוו לאחר הירידה במשקל".
הוא הביע כי קיים מצב של "תסכול כללי בקרב תושבי הצפון שמנסים להסתגל למצב העגום הזה, כולל רעב, מוות , הפצצות ולבסוף קור וחוסר בית".

אום אסעד אל-קטרי מצידה, שמכינה לחם בבית שנהרס במחנה הפליטים ג'בליה (צפון), אומרת שהמצב ההומניטרי כאן "מתחת לאפס".
בזמן שהכניסה את הבצק לתנור שהדליקה באמצעות עצי הסקה, כמה ילדים הסתובבו סביבה בין ההריסות.
כשהיא מצביעה על הבצק לפני אפייתו, הוסיפה לאנטוליה: "הלחם הזה עשוי מקמח זרעי יונים (מזון לציפורים)."
היא המשיכה: "אנחנו קונים קילו של מזון לציפורים בערך ב-60-70 שקלים (דולר אחד שווה ערך ל-3.69 שקלים), ואז טוחנים אותו (…) יש לו טעם של חציר, אבל אנחנו נאלצים לאכול אותו".
זכרו שלחם המופק מחומרים אלו הוא "יבש, קשה ואינו ראוי לאכילה".
אל-קטרי נאלצה למרוח על הלחם הזה רוטב כדי שיהיה פריך ורך, מה שילדים חסרי מזון ייהנו ממנו.

מאז ה-7 באוקטובר מנהל הצבא הישראלי מלחמה הרסנית בעזה, שהותירה נכון לשבת 26,257 חללים ו-64797 פצועים, רובם ילדים ונשים, על פי הרשויות הפלסטיניות, וגרמה להרס מסיבי ולאסון הומניטרי חסר תקדים לפי האו"ם.