ד"ר.מוסטפא ברגותי: ישראל מאבדת את חסינותה בפני החוק הבינלאומי

למרות הרשלנות שהפגין בית הדין הבינלאומי באי קריאה להפסקת אש מיידית ברצועת עזה, ולמרות הפגם שנכלל בדיבור על שחרור אסירים ישראלים מבלי להזכיר את ההכרח בשחרור אסירים פלסטינים, לרבות ילדים קטינים, ואלה שנחטפו באלפים ברצועה, פסיקת בית המשפט לצדק בקבלת התביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, המואשמת בפשע של רצח עם, הוועד הבינלאומי מייצג מהפך היסטורי שהפשיט את ישראל, לראשונה ב-75 שנים, של חסינותה בפני החוק הבינלאומי, וההתחמקות הקבועה שלה מאחריות, בתמיכת ארצות הברית ומדינות המערב. ישראל איבדה את החסינות שהפכה אותה מעל החוק הבינלאומי למתן דין וחשבון, גם לאחר שניתן פסק דין מייעץ סופי בנוגע לאי הלגיטימיות של חומת האפרטהייד שבנתה, חוסר הלגיטימיות של היישוב הקולוניאלי שלה, ואי הלגיטימיות של צעדי הסיפוח והייהוד שהיא נוקטת בירושלים הכבושה.

האירוניה כאן היא שאמנת רצח העם, שנקבעה בעיקר בגלל הפשעים שהיו נתונים להם יהודים בשואה בידי גרמניה הנאצית, היא אותה אמנת שעל בסיסה נשפטת ישראל באשמת ביצוע רצח עם נגד הפלסטינים ברצועת עזה.

בית המשפט העליון דחה את בקשתה של ישראל למחוק את התביעה והתיק בטענה של חוסר סמכות, או היעדר מחלוקת בין ישראל לדרום אפריקה, והחליט כי קיימים התנאים על פי החוקה למילוי צעדי ביניים תלויים ועמידים. ההחלטתה הסופית להגן על הזכויות הנטענות על ידי דרום אפריקה, שבית המשפט מצא שהן סבירות. ויש לו הסמכות לנקוט באמצעים אלה.

בית המשפט אישר: ראשית, על ישראל, בהתאם להתחייבויותיה על פי אמנת רצח העם, ביחס לפלסטינים ברצועת עזה, לנקוט בכל האמצעים בגבולות סמכותה כדי למנוע את ביצוע כל המעשים הנופלים בגדר סעיף 2 הנזכר לעיל, וכי על ישראל להבטיח שכוחותיה הצבאיים לא יעשו זאת על ידי ביצוע כל אחד מהמעשים הנ"ל.

שנית, על מדינת ישראל לוודא בתוקף מיידי שכוחותיה המזוינים לא יבצעו אף אחד מהמעשים האמורים. שלישית, שישראל תנקוט בכל האמצעים שבסמכותה כדי למנוע הסתה פומבית לביצוע רצח עם בפלסטינים ברצועת עזה. רביעית, על ישראל לנקוט בצעדים מיידיים ויעילים כדי לאפשר מתן שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי, הנחוצים בדחיפות כדי להתמודד עם תנאי החיים הגרועים איתם מתמודדים הפלסטינים ברצועת עזה. חמישית, שישראל תנקוט באמצעים יעילים למניעת השמדת ראיות הנוגעות להאשמות על מעשי רצח עם נגד פלסטינים. שישית, שישראל תגיש דיווח לבית המשפט על כל האמצעים שנקטה ליישום צו זה תוך חודש מיום תאריך זה.

חשוב שכל שופטי בית המשפט, למעט אחד, השופט מאוגנדה, הצביעו בעד שש ההחלטות, ואילו השופט שנקבע מישראל התנגד לארבע מההחלטות ואישר את השלישית והרביעית. אוגנדה מיהרה להתנער מכל אחריות להצבעה של השופטת האוגנדית, הידועה באקסצנטריות שלה והייתה מוטה כלפי ישראל יותר מהשופט הישראלי עצמו.

הצעד הטבעי הבא להחלטת בית המשפט הוא מה שאלג'יריה יכולה לעשות, כחברה במועצת הביטחון, על ידי הצגת החלטה הקוראת להפסקת אש מקיפה וקבועה כתנאי הכרחי ליישום החלטות בית המשפט. אם ארצות הברית תחליט להשתמש שוב בכוח הווטו שלה כדי לשבש את ההחלטה, היא בעצמה תואשם בהקלה על ביצוע הפשע של רצח עם, וטו זה לא ימנע מאלג'יריה ומדינות ידידותיות ללכת שוב לאסיפה הכללית כדי לקחת החלטה חדשה על הפסקת אש.

הדבר הגרוע ביותר בעקבות החלטת בית הדין הבינלאומי היה הפעולה המבישה, שכנראה הייתה מתוכננת מראש, להסיט את תשומת הלב מהחלטת בית המשפט ולהסלים את המתקפה על הפלסטינים, מארה"ב ועשר מדינות מערביות נוספות. על ידי עצירת הסיוע לסוכנות הסיוע הבינלאומית, שהיא הגוף העיקרי המבטיח את הגעת הסיוע המועט לרצועת עזה, באמתלה של האשמות ישראליות מפוקפקות נגד חלק מעובדי אונר"א, שטרם נחקרו. גם אם זה היה נכון, זה לא מצדיק ביצוע פשע של ענישה קולקטיבית נגד כל המוסדות והשירותים של אונר"א, ונגד העם הפלסטיני ברצועת עזה ובמדינות אחרות. בידיעה שמדינות מערביות אלו לא נקטו ולו פעולה אחת נגד ישראל על הרג האכזרי שלה של לפחות 150 עובדי אונר"א בזמן שהם סיפקו שירותים הומניטריים.

המעשה המכוער של הפסקת המימון לאונר"א היווה חשיפה נוספת של ההטיה המערבית הרחבה כלפי ישראל, ללא קשר לנתעבות הפשעים שהיא מבצעת, ולמעשה מייצג השתתפות בפשע של "הטלת תנאי חיים על קבוצות של אוכלוסייה עם המטרה להרוס אותם כולם או חלקם", וזה מה שאמנת הג'נוסייד רואה כסוג של נוהג של רצח עם, ובמקרה זה לגיטימי לחשוב שהלחצים החדשים על סוכנות הסיוע הבינלאומית מבטאים את הכוונה המסוכנת והישנה. לחסל את זכויות הפליטים הפלסטינים, וסוכנות הסיוע, שהיווה את הבסיס לטיפול בהם עד שובם, על פי החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.

מחצית ממה שקרה נכון לגבי הפסוק הידוע "המדכאים הלכו רחוק מדי", אבל לא חוסר הצדק שלהם ולא חוסר המעש שלהם, ולא הטיה הגזענית שלהם כלפי ישראל והגנתם על תוקפנותה, לא יכולים לשבור את רצונו של הפלסטיני. אנשים, נחישותם ומאבקם לחירות, גם אם הוא הפיג לנצח את האשליות ששלטו בתודעתם של רבים. בנוגע לאימוץ של אותן מדינות את ערכי המשפט הבינלאומי, זכויות האדם והדמוקרטיה, שהן אשליות שיש בהן התאדה לנצח על חולות רצועת עזה, שהתנגדה בגבורה לפשע ההומניטרי הנתעב ביותר של העידן המודרני שלנו.