מוביל קלינטון ועד ג'ו ביידן..תוכניות אמריקאיות לשלום נגמלו מדם הפלסטינים.

לאחר שחלפו 136 ימים מאז התוקפנות של הכיבוש הישראלי נגד רצועת עזה,המערכת הביטחונית והצבאית של הכיבוש ערערה בידי גורמי ההתנגדות הפלסטינית, חזרו הדיבורים על שלום ארוך טווח בין הפלסטינים ל"ישראלים השיחה לקידום הצעת הממשל האמריקאי הנוכחי לתוכנית שלום חרשה בין הצדדים, בהשתתפות ערבית, תרמה להעלות.
זכרונות מדיוני "קמפ דיווד" בין הפלסטינים, הישראלים והאמריקאים, והועלה שאלות לגבי גורלו של במונחים של אותם דיונים.

"מחנה דוד" שלום מבורך בידי "הישראילים"

לפני 23 שנים בדיוק, המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת, ראש ממשלת הכיבוש לשעבר אהוד ברק, ונשיא ארה'ב לשעבר ביל קלינטון עסקו במשא ומתן נרחב לשלום.
לפני מסמכים שהוסרו ביולי האחרון, הכיבוש הסכים עקרונית לוותר על ריבונותו בחלקים מהעיר העתיקה בירושלים, לרבות בחלק מהמסג הקדוש.
הדבר בא במהלך פרסום התגובה הרשמית של ארכיון לנשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון לשלום בין ישראלים לפלסטינים בשנת 2000.

כיצד נוצר השלום באותה תקופה ؟

השיחות והאישורים שסיפק הכיבוש להצעות אלו תוארו המתקדמים. במיוחד
מאז הכיבוש דרש שמונה אחוזים מהגדה המערבית – הכוללת 80% מתנחלים ורוב הפלסטינים ללא חילופי קרקעות באותו איזור, יאילו חילופי הקרקעות ברצועת עזה שכללו באותו שלב שטחים.
יישובים עצומים השייכים לכיבוש – לא להיות יותר מ 2%.
מסמכים הקשורים לאותן שיחות פורסמו כחלק מתיק הארכיון של נח קינארטי, שהיה אחד המשא ומתן מצד הכיבוש במהלך שיחות השלום, וראוי לציון שהם כללו את התגובות הפלסטינות וה"ישראליות הרשמיות.
באנגלית, והדגישו את ההבדלים בין שתי המפלגות, בנוסף למסמך בערבית, הוא מפרט את הסתייגויות האויב מהצעת הנשיא קלינטון האמריקאית.
בנוגע לירושלים, קלינטון הציע כי "מה שהוא ערבי חייב להיות פלסטיני ימה שהוא יהודי חייב להיות ישראלי ". הכיבוש התייחס להצעה שזה יצור בעיות אמיתיות הקשורה לרצף גיאוגרפי וכי יש צורך דחוף
ל" סידורים מיוחדים "

במסמכים ציון כי הכיבוש זנח את דרישותיו להגביל את הריבונות הפלסטינית לשכונות בעלות הרוב הערבי הסמוכות לעיר העתיקה, שם גובשה הצעה לחלוקת העיר העתיקה בין הכיבוש לפלסטין.
הכיבוש היצע שמשער חברון בעיר העתיקה, האדמה שממול ומשמאל תהיה חלק. מ " ישראל ", בעוד שההצאות האמריקניות לגבי הר הבית. להעניק ריבונות על המקום לפלסטינים ולהעניק ריבונות על הכותל המערבי הסמוך לו לכיבוש הנוסחה הראשונה תעניק לישראל ריבונות ב"מרחב היהודי הקדוש שהיא חלק ממנו; או קודש הקודשים שהוא חלק ממנו". הנוסחה השנייה תכלול "ריבונות תפקודית משותפת בסוגיית החפירות מתחת למקדש או מאחורי החומה".

ראוי לציין כי הצעות אלו זכו לאישור עקרוני מהאויב, שכן הכיבוש ראה בתוכנית של קלינטון "בסיס לדיון, בתנאי שהיא תישאר כפי שהיא, בסיס לדיון מקובל על הפלסטינים". הכיבוש אישר. שהיא תבקש מספר הבהרות לגבי נושאים בעלי חשיבות חיונית ל"ישראל".
לאחר 23 שנים של אותם דיונים שנותרו סגורים, ההתנחלות התרחבה בגדה המערבית עד שמספר המתנחלים זינק ל-517,407 מתנחלים עד ה-31 בדצמבר. ההערכות גם מצביעות על כך שמספר ההתנחלויות בגדה המערבית הגיע לכ-176 התנחלויות בתחילת השנה. 2023. ו-186 מאחזים להתנחלויות.

באותו הקשר, הכיבוש סלל את הדרך לפלישות והפרות רחבות יותר למסגד הקדוש ולעיר ירושלים, ביצע את פלישותיו בהיקפים נרחבים והקל על הפרות נגד מתנחלים שנשמרו בנשק צבאי, בנוסף להגבלות על מתפללים ומניעת חופש התנועה והעבודה של פלסטינים, שהגבירה את המתח העממי עם השנים. וחושפת את פרצופו האמיתי של פרויקט ההתנחלות הציונית ואת מידת הסכנה שלו לעקירת הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, וחיסול העניין הפלסטיני.
מבצע "מבול אל-אקצא", שבוצע על ידי תנועת ההתנגדות הפלסטינית "חמאס" ומספר פלגים פלסטיניים, בא בתגובה להפרות אלו ולניסיון לחסום את גלגל הפרויקט "הישראלי" שמטרתו חיסול הנושא והשליטה בהר הבית כולו. להתקדם עם הפרויקט הדתי שלהם מתחת למסגד אל-אקצא המבורך.

לדברי אנליסטים, מבצע "מבול אל-אקצא" הצליח להאט את פרויקט הכיבוש ולהדגיש את תוכניותיו לכל העולם. במיוחד מאז שרצונות הכיבוש הימני התבררו לכולם, ללא כל אסתטיקה שמסתירה את כוונות הכובש.
באמצעות המבצע כוונה ההתנגדות גם לעצור את ההפרות במסגד אל-אקצא ולהקל על סבלם של הפלסטינים בגדה המערבית, הנתונים למצור מוחלט מהכיבוש וחשופים לעשרות מחסומים ביטחוניים ששמו את חייהם. על כף המאזניים, ועסקיהם על סף קריסה, שכן הפרטים הללו הוזכרו בהצהרה בת 18 עמודים.
התנועה אמרה קודם לכן: "מבצע "מבול אל-אקצה" היה "צעד הכרחי ותגובה טבעית, להתעמת עם התוכניות הישראליות שנרקמו שמטרתן לחסל את העניין הפלסטיני, לשלוט וייהוד הארץ, ליישב את הריבונות על מסגד אל-אקצא. המקומות הקדושים, ולסיים" את המצור הבלתי צודק על רצועת עזה. זהו צעד טבעי במסגרת של היפטרות מהכיבוש, החזרת זכויות לאומיות, השגת עצמאות וחירות כמו שאר עמי העולם, הזכות העצמית – נחישות והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים.
לאחר השביעי באוקטובר השתנתה התמונה שצויירה לשלום במזרח התיכון, והקריסה המוחלטת של מערכת הביטחון בתוך הכיבוש גרמה למעצמות המערב למהר להבטיח את הביטחון העתידי של הישות הכובשת, מה שהפך את ארצות הברית של אמריקה ובנות בריתה מתחילות שוב להעלות יוזמות ותוכניות לשלום בין הפלסטינים ל"ישראלים" כרעיון שנטען שהוא בר השגה ומוביל לפתרון שתי המדינות, אבל מנקודת מבט אמריקאית.
בהקשר האחר, דלף מידע מסוים על התוכנית האמריקנית-ערבית לשלום ולהפסקת אש בעזה, ומנהיגי המערב נטלו יוזמה לחשוף במפורש את קיומן של כוונות להכיר במדינה פלסטינית עצמאית או להשתתף בגיבוש תהליך שלום חדש בין הפלסטינים וה"ישראלים".

התוכנית האמריקאית, לפי העיתון האמריקני "וושינגטון פוסט", שואפת להשיג שלום ארוך טווח בשטחים הכבושים בין כל הצדדים, וגיבושה מפוקח על ידי ממשל הנשיא ג'ו ביידן ומספר מצומצם של שותפים אזוריים ערבים, בתנאי כי התוכנית כוללת לוח זמנים ברור להכרזה על מדינה פלסטינית עצמאית.
חלק מהוראות התוכנית, כפי שנודע לרויה ממקור מושכל, מטרתן להסיר את הכיבוש של מספר יישובי התנחלויות בגדה המערבית, להעניק לפלסטינים בירה במזרח ירושלים, בנוסף לשיקום רצועת עזה, וכן הגדרת הקשר ברור להסדרי ביטחון וממשל בגדה המערבית ובעזה יחדיו, בעוד שהכיבוש יספק ערבויות לביטחון, בנוסף לנורמליזציה של היחסים עם ממלכת סעודיה.
סגן ראש הממשלה ושר החוץ הירדני לשעבר, מרואן מואשר, סבר קודם לכן שאין פתרון בדרכי שלום לסוגיה הפלסטינית, ושאין פתרון שתי מדינות; במיוחד שכל האמנות הקודמות לא ציינו את הצורה הסופית של המשא ומתן.

אל-מואשר אמר כי הפתרון לסוגיה הפלסטינית הוא באמצעות הכרה במדינה הפלסטינית בגבולות 1967 וקביעת תקרה סופית וצורה ברורה על ידי ארצות הברית של אמריקה למשא ומתן לשלום, בנוסף להפסקה מוחלטת של בניית ההתנחלויות. בגדה המערבית, ולא הצבת שלטון רצועת עזה כיעד סופי, אלא הצבתו כמטרה סופית. כיעד בדרך לסיום הכיבוש והגעה לפתרון שתי המדינות.
לא קשר לעמדה של חלק מהסכמי אוסלו בין הארגון לשחרור פלסטין ו"ישראל", הוא הניח את היסוד ואבן הבניין הראשונה למשא ומתן מתקדם בין שתי המפלגות בנושאי אל-פייסל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, דהיינו ירושלים. , מים, פליטים, ממשל, ביטחון, תמיכה כספית, יחסים עם המדינות הסובבות, ואחרות.

לאור כישלון הצדדים לאחר שנים להשיג את מה שנקבע בסעיפים של אוסלו, ערפאת, ביל קלינטון ואהוד ברק הלכו למה שהיה ידוע.
"קמפ דייוויד 2000" כדי לדון בתוכנית זו, בעוד התיקים הללו חמקו מתשומת ליבו של הממשל האמריקאי הנוכחי, או אולי הם עקפו אותם בכוונה.

חסידי הסצנה תהו על גורל ההצעות שהעלה נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון בשנת 2000, והופתעו מכך שהממשל האמריקאי (הדמוקרטי) הנוכחי התעלם מאותן נקודות חשובות שהיו בעד המטרה הפלסטינית ברבות מנקודותיו. , והם סברו שההצעות האמריקאיות הנוכחיות אינן ניתנות להשגה; בהתחשב בעמדת הימין בישראל, החוזר בפומבי על דחיית הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, או סיום שלום עם הפלסטינים.
משקיפים רואים בהצעות האמריקניות רעיונות מרדימים חדשים המוצבים בפני הפלסטינים כדי לקנות עוד זמן ולתת לכיבוש הזדמנות להסדיר את הנשימה ולארגן מחדש את תוכניותיו ומטרותיו, במיוחד אלו הקשורות לעקירת פלסטינים. כי מספר הפלסטינים בתוך הערים שנכבשו ב-1948 עלה על מספר היהודים בפעם הראשונה בהיסטוריה, מה שהפך לאיום דמוגרפי על האויב שיש לחסל.

באותו הקשר, 136 ימים לאחר תחילת התוקפנות ברצועת עזה, אישר דובר גדודי אל-קסאם, אבו עוביידה, כי השיטפון.
אל-אקצא יצאה לדרך למען ירושלים, אינדיקציה לכך שהסכסוך המרכזי מבוסס על הנקודה הקשורה לקיבלה הראשונה של המוסלמים, בעוד התוכנית האמריקאית התרשלה להעמיק בלב הנושא הזה ועברה דרכו בשולי דרך, מה שהופך את היישום של אותה תוכנית קרוב לבלתי אפשרי.

השאלה נותרה בשולחן המשא ומתן: האם סוף סוף ייכפה שלום במזרח התיכון? בעוד שהתשובה נותרה מבוססת היטב על לוח השחמט; הצד הפלסטיני והישראלי מזיזים את האבנים, והם היחידים המסוגלים להכריע את צורתו העתידית של הנושא האלים והקשה ביותר.