אבו תאיר: להתרגל למלחמה זה יותר גרוע ממלחמה

אנחנו לא יכולים להסתבך ברעיון של התרגלות למלחמה, שכן זהו רעיון מסוכן, שכן מלחמה הפכה לעניין יומיומי, שבו אנו סופרים רק את מספר הקדושים, הפצועים והנעדרים, כאילו היא דומה ל המלחמה באוקראינה, למשל.

להתרגל למלחמה זה יותר גרוע ממלחמה, כי להרוס את המורל של אנשים, ולהסתפק בחדשות סיכום שאדם צופה בה תוך דקה בגלל חוסר הסובלנות הקיצונית שלו, זה דבר שנותן לישראל יותר זמן ומרחב להמשיך בפשעים הללו. במיוחד מאז שהתרגלנו להרעבה, להרוס בתים, להרוג ילדים ולהרוס בתי חולים ובתי ספר, לעקור אנשים ולסלול את הדרך למעשי טבח גדולים יותר באזור רפיח.
הרגל מסוכן זה יוביל לתוצאות רעות, שכן כעת אנו סופרים רק את ימי המלחמה, ומהחודש הראשון לשני, עד החמישי, ואת ההקדמה לחודש השישי, שעוברים את חודש הרמדאן, ב. שבעצם לישראל יש עדיפות בביצוע פשעים, כך שחלק לא מאמינים שישראל תיסוג בגלל הרמדאן. היא זו שהרסה את כל המסגדים הללו ברצועת עזה ובגדה המערבית, ותוקפת מתפללים במסגד אל-אקצא במהלך הרמדאן, מאז הכיבוש ועד ימינו.
הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים כאן זה הרבה פרסום, ציוץ, ציוץ מחדש וכתיבה באנגלית ובכל שפה אחרת, כדי שלא נמשיך לדבר לעצמנו, והסורי שכנע את הלבנוני או המצרי בצדקתו של נושא פלסטין, או כמו מישהו שמנסה לשכנע את המרוקאי להסביר
סוגיית פלסטין היא לאלג'יריה או לסודנים, וכאן אנחנו מדברים לעצמנו מתוך הנחה שהאינטראקציה היא באותה מידה, בידיעה שהאינטראקציה ירדה, והחדשות על מעשי הטבח של רצח העם ברצועת עזה. הפך לחדשות יומיות, והדבר מצריך חידוש פרסום, מעקב והשפעה על דעת הקהל הערבית והאסלאמית, והתמקדות בדעת הקהל הבינלאומית, בגלל הלחץ שהיא מייצגת על ממשלות אותן מדינות הנתונות בסופו של דבר להשפעות של דעת הקהל במדינותיהם.
החברות הערביות והאסלאמיות כאן אינן נדרשות לעצור את חייהן, למען רצועת עזה, כי אנו רואים במו עינינו שרוב החברות הללו מושפעות, אך ביטויי הסולידריות שלהן נמוכים, ולמעט ירדן, המייצגת מודל חברתי שונה משיקולים רבים, רוב שאר החברות צופים, תורמות או נשארות שקופות, רק מושפעות. ,
זאת למרות שכל הנושא הפלסטיני מתרכז סביב מסגד אל-אקצא, שנדרש מהעם של מיליארדי ערבים ומוסלמים, ולא מהפלסטינים בלבד.
מה שנדרש רק הוא שנושא פלסטין יישאר נוכח, ומה שקורה ברצועת עזה נוכח חזק, ושנמנע מלהתרגל, כי ההתרגלות כאן עלולה להתקרב לקהות פוליטית, להכריז על חולשה, אימפוטנציה, וכניעה, בעוד המתנגדים לישראל אינם נכנעים למרות כל הנסיבות הטרגיות הללו שרצועת עזה חווה. אגב, אלו תנאים פתוחים לכל האפשרויות בתקופה הקרובה, במיוחד עם האיומים על רפיח, האינדיקטורים של התרחבות המלחמה באזור, האיומים על אל-אקצא ברמדאן, וסיום פרויקט המדינה הפלסטינית המבוססת על הסכמי אוסלו, שהפך להריסות גרידא, כפי שהכירו בכירים פלסטינים שאינם רוצים התנהגות. נתיב חלופי עד כה.