"אלקודס אל-ערבי": הרמדאן מגיע עצוב עבור תושבי עזה: אין קישוטים, אין פנסים ואין אוכל

כותב: אשרף אל-חוואר

פנס הרמדאן, החבלים הדקורטיביים הבוהקים ומפות האוכל הרקומות הם כולם היבטים וסחורה שנעלמו משווקי רצועת עזה עקב המלחמה ההרסנית, בניגוד למנהג שתושבי הרצועה היו להוטים לנהוג בו. כמו שאר תושבי מדינות ערב והאסלאם, עם התקרבות חודש הרמדאן, על ידי רכישת הדברים האלה כדי לקשט את בתיהם לאורך כל החודש.

אין חגיגות

כאן, בשווקי רצועת עזה, החנויות המתמחות במכירת פריטים אלו סגרו את דלתותיהן משום שהסחורה שלהן אינה מתאימה לאירועי המלחמה המתגברים, או משום שהושמדו בפשיטות ישראל, או משום שפעילותן המסחרית השתנתה כיום. זְמַן.
לא נצפה כמו בכל שנה שעיטורים אלו מכסים את רחובות רצועת עזה מצפון לדרום, במסגרת יוזמות עממיות או של רשויות מקומיות, כדי לקבל את פני החודש.

עיטורים אלו, המורכבים מעששיות בגדלים שונים, חבלים דקורטיביים המאירים צורות פלסטיות בצורת "הסהר והכוכב" ואחרים הנדלקים לסירוגין ומוסיפים מראה אסתטי למקום, נהגו לכסות את רחובות וגם נותנים מראה יפה בתוך הבתים.הם אבדו לגמרי בגלל המלחמה.
משפחות בעזה גם היו להוטות לקנות מפות אוכל מיוחדות לרמדאן, אשר עוטרו בדפוסי הרמדאן הידועים.
אחד האזרחים אמר, בהתייחס למה שקרה ולמה שקרה בשעה זו, "אין יותר מקום בלבבות לשמחה. כולם אבלים ופצועים".

האזרח, המכונה אבו אל-ראיד, המשיך בשיחה עם אלקודס אל-ערבי בשאלה האם בחודש הרמדאן המתדפק על הדלתות יש הכנות משפחתיות כמו בכל שנה. הוא השיב: "האוכל הבסיסי לרמדאן אינו הוא התכוון לריבה, גבינה וסוכר המשמשים להכנת ממתקים, כמו גם בשר, שהיה אורח חיוני. על שולחנות ארוחת הבוקר של התושבים.
אבו אל-ראיד, אדריכל, מציין כי היקף הטרגדיה שחווים תושבי עזה גרם להם לשכוח מכל צורות השמחה, ולדבריו רוב המשפחות "אבלות" על אובדן של אחת מהן. חבריהם או קרובי משפחתם, או על ידי אובדן ביתם, או על ידי עקירה וחוסר בית, וכי הדבר השפיע גם על ההכנות של התושבים, שקודם לכן שימש לברך על חודש הרמדאן.

בעזה עלה מספר החללים שנפלו במלחמה על 30,000 אזרחים, בנוסף לנעדרים מתחת להריסות וברחובות הסמוכים לפעילות הקרקעית של צבא הכיבוש, בעוד שמספר הנפגעים עלה על 70,000. עקב תקיפות אוויריות, הפגזות ארטילריות ותקיפות קרקעיות שבוצעו על ידי צבא הכיבוש, נהרסו למעלה מ-360 אלף יחידות דיור.
כאינדיקציה להיקף הטרגדיה והקורבנות, אמר הנציב הכללי של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), פיליפ לצריני, בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם, "5 אחוזים אוכלוסיית עזה נהרגה, נפצעה או איבדה את עקבותיהם." הוא קבע כי הסבל של האוכלוסייה הוא בלתי אפשרי. תאר זאת כראוי, שכן הרופאים נאלצים לקטוע את גפיים של ילדים פצועים ללא הרדמה.

חודש עצוב

באחד השווקים במרכז רצועת עזה הניח מוחמד סאלח כמה שימורים וכמה קטניות על "אמבטיה" מול חנות מסחרית שהתמחתה בעבר במכירת מתנות, כולל ציוד לרמדאן.
צעיר זה, שעבד בחנות למכירת קישוטים, אמר לאלקודס אל-ערבי שתנאי המלחמה מנעו את חגיגת בוא הרמדאן. הוא הסביר כי סוחרים התרגלו לקנות ולאחסן את הסחורה הללו כחודשיים לפני כן. הופעת הרמדאן, כפי שהם יובאו מחו"ל.
הוא הוסיף, "בגלל המלחמה איש לא יובא, והנסיבות בכלל מנעו מאף אחד את החגיגה הזו". הוא גם מציין כי רכישת "קישוטי רמדאן", גם אם היו זמינים, לא תועיל. , שכן עיטורים אלה תלויים בחשמל, אשר מנותק מהאוכלוסייה מאז השבוע הראשון של המלחמה.

רשויות הכיבוש, על סמך החלטת "מועצת המלחמה", החליטו לנתק את אספקת החשמל לרצועת עזה, וכן מנעו כניסת משאיות דלק שיועדו להפעיל את הגנרטורים של חברת החשמל.
תושבי עוטף עזה סובלים מאוד מהפסקות חשמל, מה שאילץ את התושבים לשנות את אורח חייהם ואילץ אותם להקפיד על הרגלי הכנת מזון או כיבוס בגדים שהיו קיימים לפני עשרות שנים.
הצעיר מוחמד אמר לאלקודס אל-ערבי שתושבי עזה מחפשים מזון בשעה זו, והוא מוסיף: "אין להם שום דבר בראש מלבד זה". הוא המשיך, "איך הם רוצים לחשוב על קישוטי וחגיגות הרמדאן לחודש, במצב כל כך קשה, כל טיפה". (תקופה קצרה) הפצצות, הרס ושהידים?
זה גרם למוחמד להחליף את הסחורה שהוא רגיל למכור במזונות שמוצאים כיום לקוחות.

חידוש צער

בשוק של העיר דיר אל-בלח, הגדוש בעקורים מכמה אזורים ברצועת עזה, פגש אלקודס אל-ערבי את הגברת פטימה ג'אבר בסוף שנות החמישים לחייה, מלווה בכמה מחבריה. המשפחה, ושאלה אותה על הדרך להתכונן לחודש הרמדאן. היא הגיבה בעצב רב שהופיע בפרטי פניה, ואחרי שהזילה דמעות. בעיניה היו דמעות, "איך נחגוג ומקבלים את הרמדאן בזמן אנחנו במרכז מקלט?"
מרכזי המקלט הם במקורם בתי ספר, וכיתותיהם הוסבו למעונות שכל אחד מהם מאכלס יותר מ-50 איש, וכולל משפחות מורחבות או משפחות שהכירו באותם מקומות.
יכולים להיות יותר מעשרת אלפים עקורים במרכז אחד, בעוד שאם בית הספר יהיה תפוס במלואו בזמנים רגילים, הוא לא יכיל יותר מ-2,000 תלמידים.

מרכזים אלו, כמו גם אוהלי הפלסטיק בהם מתגוררים העקורים, הוקמו באזורים אקראיים שאין להם גישה לשירותים רבים, בעיקר מים, ומאוכלסים על ידי עקורים שנאלצו לעזוב את בתיהם ואזורי מגוריהם בכוח. העיר עזה והצפון שלה, ומרוב אזורי העיר חאן יונס, וכן מהאזורים המזרחיים של הרצועה.
על פי המספרים שמסרו הרשויות המוסמכות וארגוני הסיוע הבינלאומיים, מספר העקורים בכפייה מסתכם ביותר מ-1.9 מיליון, מתוך אוכלוסייה של 2.2 מיליון תושבים ברצועת עזה.
הדבר יצר תנאים הומניטריים קשים למשפחות עקורים, משפחות אלו התמודדו עם קשיי הסתגלות לחיים החדשים, במיוחד בתקופות של גשם, שהציפו את אוהליהן והדביקו אותן במחלות עונתיות מדבקות.

כשחזרה לשיחה עם פטימה, ציינה כי היא מעוניינת כיום לספק מאכלים מסוימים, לאור המחסור החמור בסחורה והמחירים הגבוהים של הזמינים, העולים על היכולות הכלכליות של משפחתה, והיא מציינת כי רוב העסקים של בני המשפחה נפסקו עקב המלחמה, כיוון שילדיה עבדו, היא עובדת במקצועות שונים בעיר עזה, ומסבירה כי בני המשפחה היחידים שעובדים הם בנה, שכיר, בעל הכנסה נמוכה, שכן הוא מחלק את כספו כדי לפרנס את משפחתה, כולל נכדים.
פאטימה דיברה על שכנתה ב"מרכז המקלט" שאיבדה מספר מבני משפחתה, ואמרה שהטרגדיה שלה, כמו נשים אחרות המתאבלות על אובדן יקיריהם, תכפיל את עצמו עם בוא החודש, מה שמחזיר את האושר. זיכרונות.
זכרתי את הימים האחרונים, שבהם המשפחה רצתה לקשט את הבית, החל מהכניסה שלואפילו בתוך דירות ילדיה היא אמרה בצער, "ימים יפים שהמלחמה מנעה מאיתנו", ואז המשיכה לארגן ולקנות קצת אוכל

מחסור במזון

אל-קודס אל-ערבי ציין כי רבים מהמבקרים בשוק חיפשו לקנות שעועית משומרת, כמו גם ריבה וחלבה משומשום, שכן הם מסתמכים עליהם הרבה לארוחת הסוחור. אזרחים התלוננו על המחירים הגבוהים בטירוף של מוצרי המזון הללו עולים על מחירם המקורי ביותר מפי חמישה.
משפחות אינן מחפשות כיום לקנות פיצוחים, שאותם רצו לקנות בתקופה כזו, לשימוש בהכנת ממתקי רמדאן, במיוחד "קטאיף" בשל חוסר הזמינות שלהם בצורה הנדרשת ומחיריהם הגבוהים.
בעזה לא מוצאים מי שואל על קניית סוכר, שבשל מחסורו בשווקים התייקר בקצב גבוה מאוד, שכן קילוגרם אחד נמכר כיום ביותר מ-20 דולר, לאחר שמחירו היה נמוך יותר. מאשר דולר.

המלחמה תמנע מהאוכלוסיה להכין ממתקים לחודש, ותשלול ממנה את כל צורות החיים והשמחה. במסגרת המצור הישראלי שהוטל על רצועת עזה מאז היום הראשון למלחמה, מתירות רשויות הכיבוש רק למספר קטן של משאיות עמוסות סיוע להיכנס מדי יום, וכמויות אלו אינן מספיקות לצרכיה הגדולים של האוכלוסייה.
בהזדמנויות רבות תקפו כוחות הכיבוש את הממתינים לסיוע במזון, בתקווה להשיג מהם מזון באזורי צפון רצועת עזה, מה שהוביל לעשרות קורבנות בקרב הרעבים.

בשל כך, היקף הרעב והמחסור במזון גדל מדי יום, והדבר אושר על ידי ה-FAO, שאמר כי 80 אחוז מאוכלוסיית עזה מסווגים במצב של אסון ורעב עקב רעב. הארגון ציין כי 25 אחוז מאוכלוסיית רצועת עזה באזורי הצפון והמרכז נמצאים במצב קטסטרופלי כתוצאה מהמחסור במזון.
בהקשר זה הזהיר ארגון הבריאות העולמי כי עשרות ילדים מתים מרעב בבתי חולים בצפון רצועת עזה, עקב מחסור חריף במזון, דלק ותרופות.

באשר לבנק העולמי, נאמר כי נכון לעכשיו, כמעט כל תושבי עזה חיים בעוני קיצוני ומתמודדים עם חוסר חמור ב"ביטחון תזונתי", בעוד שהוועד הבינלאומי של הצלב האדום אמר כי האנשים בעזה "רעבים". ונואש", ומציין שהסיוע שמגיע אליהם הרבה פחות. מי נדרש?
הנציב הכללי של אונר"א גם אישר כי הרעב מתפשט לכל עבר, "ורעב מעשה ידי אדם עומד באופק". הוא הוסיף, "ילדים בני כמה חודשים מתים מתת תזונה והתייבשות".
כשדיבר על הסכנה הקרובה, הוא הוסיף, "למרות כל הזוועות שחוו תושבי עזה ושראינו, ייתכן שהגרוע מכל עוד לפנינו"