סופר ירדני: הפסקת האש הבלתי אפשרית בפלסטין

כותב: מאהר אבו טיר
לא נראה כלל שכל הנסיבות בפלסטין הכבושה הולכים לקראת נקודת רגיעה כלשהי, שכן התסבוכות מתעצמות בכל הצירים בתוך רצועת עזה, ומחוץ לרצועה, לרבות ירושלים ומסגד אל-אקצא.

בהתקרבות לרמדאן, כל הציפיות מצביעות על מצב רע מאוד בירושלים, וכל ההדלפות מדברות על צעדי ביטחון ישראלים חסרי תקדים שיובילו להשלכות גדולות, והכיבוש כאן, שמדבר על ריבונותו במסגד הקדוש, רוצה להבטיח שקט במסגד אל-אקצא עקב התכנסויות המתפללים, אך הניהול הביטחוני שלו יוביל לתוצאות גרועות יותר, במיוחד עם ההצטברות הצבאית והביטחונית בתוך המסגד הקדוש, ושליטה על גילאי המתפללים וקטגוריות המתפללים והאם הם הם מירושלים, מהגדה המערבית או משטחי פלסטין שנכבשו ב-1948, שאליהם מתמקדות בימינו העיניים.

יחד עם זאת, ההפוגה ברצועת עזה, על פי מפרט ישראלי, נראית בלתי אפשרית, שכן מדובר בהפוגה טקטית למען חציית חודש הרמדאן בלבד, וישראל אינה רוצה לסגת מרצועת עזה, לחלוטין. , גם לא לאפשר לתושבי צפון עזה לחזור בגלוי, אלא בתנאים, ומאיים במקביל על אזור רפיח. עצמו, ואינו רוצה להחזיר חיים בתוך האזורים הפגועים, וגם נפטר ממנו באמצעות פעולותיה הצבאיות בתוך רצועת עזה,של האסירים הישראלים באמצעות הפצצות והרג, לקחת את הקלף הזה מידי סיעות ההתנגדות, ולכל המניפולציות הישראליות יש חישובים פנימיים ישראליים הקשורים למבנה הצוות הביטחוני, המדיני והצבאי הישראלי ולחששותיו מהפוסט- שלב המלחמה, ובנוסף לאמור לעיל הוא פיצוץ קרבות הגיוס לתנועה הדתית הישראלית וההשפעה שיש עליה. על מבנה הכיבוש, מה שכבר מעיד על ההפסדים בשורות הצבא הישראלי בפתוח הזה. מִלחָמָה.

אנו רואים מספר גורמים מורכבים גם בקרב העם הפלסטיני, כי תושבי רצועת עזה חשופים ליותר ממלחמה אחת: מלחמת ההפצצות היומיומיות, מלחמת הרעב, מלחמת הבורות באמצעות ניהול האוניברסיטאות וה בתי ספר, והמלחמה על החיים עצמם באמצעות הרס התשתיות, וכל הפסקת אש זמנית לכל אלה. מלחמות יהיו רק הפסקה להחזרת מרחב הנשימה באופן זמני, אבל הן לא יחזירו לתושבי רצועת עזה את כל הרווחים המשוערים. ע"י תושבי רצועת עזה. זה מסביר את סירובן של סיעות ההתנגדות להסכים להפוגה זמנית בהתאם לתנאים הישראליים, המניחים כי המשך הטבח יוביל לכניעה מוחלטת.

המשמעות היא, בסופו של דבר, המורכבות של המצב הפנימי בפלסטין הכבושה, בכל החזיתות, מצב שלא נראה כמו שום מצב שעבר בתוך פלסטין, והעניין לא נעצר בגבולות העם הפלסטיני. אדרבא, כיום גם החברה הכובשת חשופה למצב שונה מאז הקמת ישראל, כמו על למרות התמיכה המערבית והאמריקנית בישראל, הירידות בכל הרמות הכלכליות, הביטחוניות והמדיניות והחלוקה המדינית והביטחונית של החברה הישראלית. הן תופעות המתרחשות לראשונה, ובעלי עלויות משמעותיות בטווח הבינוני והאסטרטגי, אלו עלויות שישראל תצטרך לפרקי זמן ארוכים לפצות עליהן אם היא בכלל תוכל לעשות זאת, לאור אינדיקטורים שאנו רואים כל יום בתוך פלסטין.

עריכת השוואות וגישות בין המצב הקיים לבין נסיבות קודמות דומות יובילו להטעיית דעת הקהל, כי החודשים שחלפו שונים מכל העשורים שחלפו, והמשמעות היא שהפעם אי אפשר רגיעה, לאור כל אלה. פרטים שאומרים שישראל נכנסה למלחמה, לא, היא יודעת לעצור אותה, וגם היא לא יודעת את סופה, ולא מוצאת פתרון מלבד המשך ההרג כל יום, כלומר הימור על הפסקת אש זמנית שמובילה. הפסקת אש קבועה היא הימור מפסיד משיקולים רבים.