השר הירדני לשעבר: סיפורי קרב כראמה בו ניצחנו את ישראל

ד"ר.. מוחמד אל-מומני, שר המידע הירדני לשעבר

אין דבר יפה יותר מלשמוע את סיפורי קרב כראמה ופרטיו מהירדנים שלחמו בו. רבים מהחיילים המכובדים הללו עדיין חיים בינינו, ירדנים נדיבים המייצגים את ערכיה הנעלים של ירדן שהופגנו בקרב על כראמה. הם מספרים על רוחו של החייל באותו קרב ועל האומץ בהגנה על המולדת. רואים אותם מדברים על מעט נשק והרבה נחישות. הם זוכרים את ההנהגה של חוסיין אלבני, שחידד את הנחישות והעלה את המורל של החיילים.הם זוכרים את משפחותיהם ואיך הגיבו לאירוע הגדול והמשיכו את קרב הכבוד. ימים ירדנים אלמותיים ונקודות מפנה בהם ירדן נבחנה והוכיחו שבמבחן הצור שלה מצית ניצוצות כדי להראות את החוסן והגאווה של המדינה הזו ואת המתכת המוצקה של הירדנים מול אתגרים.

כמו הצבא ועדיין מנהיג המדינה והירדנים, גם מפקדו העליון הפך לחייל מקצועי ועלה בו מקצין זוטר למפקד מבצעים מיוחדים, אהב את הצבא והצבא ובנה את מיטב החברות שלו. זה עם הירדנים אתה רואה אותו בפגישות שלו עם הירדנים במקומות שונים והוא חיבק אחד מהם בחוזקה ובחום, עד שגילית שהם ביחד בצבא… המלך הגדול אומר על צבא הכבוד את התיאורים החזקים והמתגמלים ביותר, האחרון שבהם הוא שהם הכי כנים במילים והכי כנים במעשים וזה נכון ומדויק, החיילים לא יודעים התחמקות או קולוריזם הם טהורים כמו שהארץ הזאת ואנשיה טהורים, ומכובדים, אמיצים וישרים. לכן, אתה מוצא את המפקד העליון שלהם מקשיב להם ולעצתם, כי הוא יודע שזה הכי ישר ומדויק הוא שזה לוקח בחשבון התחשב במדינה והאינטרסים שלה, רחוק מכל חישוב צר שנוהגים פוליטיקאים.

הקרב על כראמה הגיע לאחר המפלה של 1967, שאיבדה את אדמת ערב ופלסטין, והכה למוות את המורל של האומה.הוא חשף את חולשת ההכנות הלאומיות הערביות למלחמה עם ישראל, ואת ניתוק השיח הלאומי. מהמציאות. המרכיב החזק ביותר להצלחה בקרב כראמה היה שהוא בא כנקמה על התבוסה של 1967, והחיילים היו להוטים לכך, והם ידעו שלא תגיע תמיכה ערבית, אז הם נלחמו במה שיש להם, והיו. אמיץ בהגנה על הארץ והכבוד. זה היה קרב חשוב, אלמלא זה, אדמות ירדן היו נכבשות כעת על ידי ישראל, אבל בזכות הצבא, גבורתו והידיעה שלו שזהו קרב של ניצחון או קדושים, ירדן לא הייתה. ניצחו ועצרו את המתקפה הישראלית.

המשמעויות של קרב קראמה גדולות וגדולות, קשורות לזהות הלאומית הירדנית. כשהיינו תנועה לאומית באוניברסיטאות ראינו במו עינינו איך כמה תנועות פוליטיות פלגיות מפרסמות את שמות החללים שלהן בקרב על כראמה ולא את חללי הצבא, ואני עדיין זוכר את הכעס שלנו כסטודנטים על היעדר שמות חללי הצבא הערבי בו נלחמו אבותינו. הם רצו להזמין את הפלגים לזירה הפוליטית הירדנית.ולנטוש את אחד הקבועים של הירדנים, שהוא הצבא. מה שהם רצו היה עלוב. זה חזר להם לגרונם. כולנו פעלנו פוליטית וביטחונית כדי להרחיק את הפלגים מירדן, למרות שחלקם ממשיכים לנסות לזמן את זה עד היום. הערכים שלנו, המוקירים את הקבועים ואת מורשת המדינה, הפכו למגדלור עבור רוב הירדנים המכובדים.
ביום השנה לכבוד, אנו עומדים בגאווה ובגאווה בצבאנו ובחיילינו, מהמנהיג העליון ונסיך הכתר שלהם, סרן חוסיין, ועד לדרגה הצבאית הנמוכה מביניהם, ואומרים להם, באלוהים, אם ננשק אתכם. המצחים והמגפיים שלך יומם ולילה, לא היינו ממלאים את זכויותיך.אתם הייתם ועודם אלו שמגנים על ירדן וכבודה ומייצגים את הטובים בה.איך הם הירדנים؟