אינדיקטורים סטטיסטיים: אם נתניהו יפלוש לרפיח, הוא יאשר הרג של "חטופים חיי

אם לא נתקוף את ארבע חטיבות חמאס ברפיח, המלחמה לא יכולה להסתיים ולא יהיה ניצחון. זו תורת המלחמה וחלום הניצחון שנתניהו צייר לנו. ארבעה גדודים מספיקים.
בהנחה שנכנסנו לרפיח והרסנו את ארבעת הגדודים שכללו כ-3,000 אנשי חמאס. עד כה, סטטיסטיקות מלחמה מצביעות על כך שישראל הורגת עזתים ביחס של 2:1, כלומר טרוריסטים מול אזרחים שאינם משתתפים. יש מי שאומרים שהאחוז הזה הוא אנושי ומתאים לצבא הכי מוסרי בעולם. לפי חישוב אקטוארי זה, חיסול שאר גדודי חמאס עלול להביא להרג של כ-6,000 עזתים, שיתווספו ל-21,000 שאינם משתתפים.ואלה שנהרגו קודם לכן (מתוך המספר הכולל, 23 אלף הרוגים). מכיוון שרפיח הוא האזור הצפוף ביותר באזורי הלחימה הקודמים בהם פעל הצבא ברצועת עזה, איננו מגזימים בהערכה שמספר ההרוגים האזרחים עשוי להגיע ל-8,000 איש. בסך הכל יגיע המספר ל-27,000 אזרחים. (מתוך כ-40,000 הרוגים).
לשם השוואה, לפי נתוני האו"ם, מתחילת המלחמה באוקראינה ועד פברואר האחרון, כלומר שנתיים של לחימה, נהרגו 10,852 אזרחים אוקראינים. למעשה, הנתונים הללו אינם מדויקים.הסטייה הסטטיסטית שלו גבוהה ממה שמאפשר כל מחקר קולי, וההבחנה בין לא משתתפים לחבלנים מטושטשת במידה רבה, אבל היא מסבירה היטב את עלות תמונת הניצחון שתשולם ברפיח. היקף ההרג מלמד על חוסר הסבירות, בעיקר השקר המלווה את המשא ומתן הלוהט על רמת ה"גמישות" שעל ישראל לנקוט במשא ומתן לשחרור החטופים. מה הערך הביטחוני להמשיך ולכלוא אלפי אסירים שהיו מוכנים להוות סחורה חלופית עבור הישראלים החטופים אם הצבא הישראלי יחסל מספר דומה של מחבלים בשבוע עבודה אחד?

אבל הבעיה היא לא נתון המוות, שאינו נוגע לישראל, אלא המחיר שהיא תקבל על כל כך הרבה הרג. כי מה יישאר לנו אחרי השמדת ארבעת הגדודים ברפיח? בשנת 2019 אמר אל-סינואר כי כ-70,000 לוחמים נמצאים בפיקודו, בשירות סדיר ובמילואים. מאז, נראה שמספרם גדל מאוד. גם לפי מספר זה ניתן להעריך כי לאחר ההרג המאסיבי יישארו ברצועת עזה 40-50 אלף אנשי חמאס. גם אם מחציתם ייחשבו ללוחמים מאומנים ועדיין יש להם נשק אישי, הם יהוו איום קבוע על כל כוח צבאי שיישאר לנהל את הגזרה.

זהו התרגום הריאלי של המושג "השמדת חמאס". ייתכן שהארגון הזה לא יוכל להפעיל את גופי השלטון שלו, אבל אנשיו יהפכו לתאי טרור קטנים, יעילים ועקובים מדם. את משמעותו של איום זה ניתן להסיק מהמתרחש בגדה המערבית, בו די במחבל אחד הנושא נשק, ילדה נושאת מספריים או אדם נואש הנושא סכין כדי שתחושת הביטחון תתערער. אף אחד לא יכול לטעון לניצחון מוחלט על הטרור בגדה המערבית, המציאות מנצחת. מאיפה השטויות שאפשר להשיג ניצחון כזה בעזה, שבה יהפוך הצבא הישראלי לכוח כובש ומשטרה, ויהיה יעד מיידי ונגיש?

החשוב מכל הוא: האם השמדת גדודי חמאס ברפיח תבטיח את החזרת החטופים? ליתר דיוק, האם יישארו עוד אנשים חטופים לאחר ההרג ההמוני הזה? ראינו את האבסורד של הסיסמה שעוד לחץ צבאי הוא זה שישחרר את החטופים, ואכן כניסה לרפיח, שיא הלחץ, עלולה לגרום לסינואר, אם הוא בחיים, להחליט שאין עוד צורך בחטופים. לפיכך יפצה על אובדנו המלא על חשבון אובדן ישראלי גמור. זה מחיר נורא: חייהם של מי שמדינת ישראל מסכימה להקריב למען ארבעה גדודי חמאס.