אנליסטים ישראלים מזהירים מפני תגמול עיוורת של ממשלת נתניהו נגד איראן

מפקד המודיעין הצבאי לשעבר ומנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, אלוף במילואים תמיר הימן, סבור כי העימות בין ישראל לאיראן טרם הסתיים, והמשך שלו קשור בהחלטה הישראלית.

בכתבה שפורסמה באתר ערוץ 12 העברי אמר היימן כי "התקיפה האיראנית שבוצעה במוצאי שבת/ראשון אינה סוף האירוע, והשאלה לגבי הכיוון אליו אנו הולכים מנקודה זו גם תלוי בהחלטות שישראל תקבל עם זאת, הניתוח של אירועי הפיגוע מלא בשאלות רבות. חלקם חיוביים וחלקם בעייתיים יותר, בעיקר ברמה האסטרטגית”.

היימן אומר במאמרו: "קודם כל נדרשת ענווה, אבל מה שקרה, ישראלי, היה מבצע מוצלח של חיל האוויר, שפעל בשמי ארבע מדינות שונות, והצליח ליירט כ-200 מל"טים ולשייט. טילים, ומערכות המודיעין וההגנה האווירית פעלו בתיאום מוחלט". עם זאת, הצלחה צבאית גדולה זו מתנגשת עם מורכבות אסטרטגית והישגים איראניים".

להלן התובנות האסטרטגיות הבסיסיות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות, כפי שרואה אותן היימן: "לא ישראל ולא ארה"ב הצליחו להרתיע את איראן מביצוע הפיגוע, למרות האזהרות הפומביות שפרסמו שתי המדינות. , בעיקר האזהרה שפרסם ביידן, ערב הפיגוע. איראן הצליחה ליצור תקדים היסטורי, על ידי שיגור טילים מאסיביים משטחה הריבוני ישירות לעבר מדינת ישראל. זהו אירוע שכמותו לא היינו עדים לו מאז מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר מדינה ריבונית תקפה אותנו. המתקפה הייתה אינטנסיבית, וכללה ניסיון ליצור משוואה חדשה לכל פעילות ישראלית עתידית בדומה לחיסול המיוחס לישראל בדמשק של קצינים בכירים במשמרות המהפכה. "ישראל לא יכולה לקבל משוואה כזו".

ברית בינלאומית

היימן גם מציין שישראל פעלה, באותו לילה, לראשונה, כחלק מקואליציה בינלאומית, וזה היסטורי וחשוב, אבל היא גם תטיל מגבלות על חופש הפעולה של ישראל.

לדעתו, הוכח שישראל אינה פועלת לבדה בוואקום של העולם הזה שמתחיל להתגבש בכלל, ובמזרח התיכון בפרט, וציין כי מדינות אלו שסייעו לישראל ליירט טילים וכלי טיס איראניים, באמצעות גילוי ואזהרה, צפויים לתאם ולהתחייב לאינטרסים ולדאגות שלהם לפני כל החלטה הקשורה לתגובה לאיראן.

הוא מוסיף: "הפגנת עוצמתה של הקואליציה האזורית: כל המדינות שחתמו על הסכם אברהם, כמו גם סעודיה, ראו מה קרה באותו לילה, וחלקן גם תרמו למאמצי היירוט. במונחים מסוימים, ישראל תיקנה חלק מהפגיעה בתדמיתה כתוצאה מהכשל הקטסטרופלי שנגרם מאירועי ה-7 באוקטובר, אך שיקום תדמית זה התרחש מול בעלות בריתה האזוריות ומעצמות גדולות כמו ארה"ב, בריטניה, וצרפת, ולא בעיני איראן.

לאן פנינו מועדות אז?

בתשובה לשאלתו אומר היימן כי התגובה הישראלית מגיעה, אך העיתוי שלה לא צריך להיות מיידי, ואסור לנו להיות ברורים בעניין הזה.

לגבי ההתנהגות הישראלית המועדפת, לדברי היימן: "הבה נשאיר את הצד השני לסבול מחמת הספק, שכן הצלחתנו הנוכחית מאפשרת לנו רמות של חופש וגמישות בקבלת החלטות. הזמן לצידנו, ואנחנו יכולים לחשוב, לתכנן ולפעול בתבונה. ישנה הזדמנות נדירה לנקוט בפעולה פוליטית שתחליש משמעותית את איראן, יחד עם הברית העוינת לצידה. מעתה והלאה, עלינו להסתכל על התמונה הכוללת. מאז אותו לילה ישראל חיה בשלב חדש במלחמה, והחלטות אמיצות וקשות יכולות להפוך את הברית שפעלה ערב התקיפה לברית חזקה ואיתן מול איראן וציר ההתנגדות.

היימן, שקורא, כבר שבועות, להפסיק את המלחמה בעזה ולעסוק בעסקה מדינית גדולה בהובלת ארה"ב, מסכם באומרו: "ראינו באותו לילה דוגמה חיה למצב הרצוי והאפשרי עבור סיום המלחמה; זהו ארגון אזורי חדש בראשות ארצות הברית. ביידן הבהיר שוב בפעולות שהוא לא יעזוב את ישראל לבד, אבל בתמורה נראה שהוא מבקש, באימוץ זה, להטיל מגבלות על התגובה האפשרית שלנו, ולשנות את המשבר הקיים באמצע מזרח ליוזמה פוליטית גדולה. היוזמה הזו היא אינטרס ישראלי, ותסייע לנו להשיג את מטרות המלחמה".

נְקָמָה
ראוי לציין כי גם מספר משקיפים, גורמי צבא ישראלים ופוליטיקאים לשעבר קוראים לתגובה אסטרטגית במקום תגובה טקטית, ביניהם עורך לענייני המזרח התיכון של עיתון "הארץ", צבי בר-אל, שהזהיר. אתמול, שלא יכול להיות מבצע מיותר זה מסוכן ומאיים יותר מהתגמול העיוור שהממשלה מתכוונת לבצע נגד איראן.

במאמרו סבור בר-אל כי חשוב לזכור שישראל היא שהחלה את סדרת הפיצוצים, כאשר התנקשה בחייו של הגנרל רזא זהדי, מפקד "כוח קודס" בסוריה ובלבנון, וכי הכי הרבה הדבר החשוב הוא להכיר בעובדה שההתנקשות הזו, חשובה ככל שתהיה, לא הייתה מתרחשת אם המרחב הביצועי לא היה מבוסס על החזון המתנשא שאיראן היא "מדינה המסדירה את עצמה", היא הייתה מתעלמת. הרג מדעני הגרעין שלה. כמו מוחסן פחריזאדה, ראש תוכנית הגרעין, ראש המודיעין של משמרות המהפכה בסוריה, ואחראי על היחסים בין איראן לחיזבאללה, בינואר, ועשרות מדענים ופקידים איראנים לאורך שנים רבות.

נזק אסטרטגי

יחד עם זאת, אלוף מילואים ומרצה מומחה לענייני המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, מיכאל מילשטיין, סבור כי סיכול התקיפה האיראנית הוא הישג צבאי מרשים ללא כל מחלוקת, אך הוויכוח הישראלי בנוגע להשלכות האירוע משקף עזיבה מאיזון, בנוסף להיעדר אסטרטגיה קוהרנטית, בנוסף ל-יש מגבלה בפענוח ההיגיון של השחקנים באזור, וזו בעיה מהותית המיוצגת על ידי הכישלון של ה-7 באוקטובר.

מילשטיין מסכם, במאמר שפרסם "ידיעות אחרונות", באומרו כי הדיון הישראלי נע בין שני קטבים: השבר שהותיר עד ה-7 באוקטובר, מלווה במבוי סתום המתאפק בנוגע למלחמה בעזה, עסקת החטופים, וכן מלחמת ההתשה בצפון. לאחר הירידה במעמדה הבינלאומי של ישראל, ישראל עברה לאחרונה למצב של אופוריה שבתוכו היו שראו כי סיכול המתקפה האיראנית הוא מכה אנושה לאיראן ותחילתו של סדר אזורי חדש".

הוא סבור כי יתרה מכך, יש להבין כי העימות פרץ לאחר שישראל לא הצליחה לקרוא שוב את כוונות ה"אחר" (בניתוח ההשלכות של רצח הבכיר במשמרות המהפכה בדמשק) , והבעיה הזו עולה כעת דרך האמונה הישראלית שטהרן חיה… תחושת כישלון (כשהמצב הפוך), ושמדינות ערב הסוניות להוטות להקים קואליציה נגד טהראן, כל זאת תוך כדי העימות ב עזה עדיין נמשכת.
עוד סבור מילשטיין כי יש צורך לטפל בפער המתהווה בישראל, הקשור לנושאים המוצגים למחקר. עליונות טכנולוגית, כפי שהוכח, מאפשרת הישגים צבאיים, אבל היא לא עוזרת בפירוק סודות החשיבה של "האחר", לא ניתנת לתרגמה לרווח אסטרטגי, והיא עלולה לגרום לנזק רב.

עמדת הישראלים
בהקשר זה, סקר דעת קהל, שנערך על ידי צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הראה כי רוב הישראלים מתנגדים לפתיחת מתקפה ישראלית בטהרן בתגובה למתקפה האיראנית.

על פי הסקר, 74% מהישראלים אמרו כי הם מתנגדים למתקפה ישראלית באיראן, שכן היא תערער את הברית הביטחונית עם מדינות בעלות ברית לישראל, שהשתתפו ביירוט טילים בליסטיים איראניים ומזל"טים ששיגרו טהראן לעבר ישראל. 52% מהם סברו שאין טעם להגיב למתקפה האיראנית במטרה לסיים את סבב הלחימה הנוכחי, בעוד 48% מהם אישרו שישראל חייבת להגיב, גם אם זה היה במחיר של הארכת הסבב הנוכחי. קרב בין שני הצדדים.