18 ימים של מצור: 3 משפחות בקושרה נאבקות נגד נישולן מבתיהן

זה היום השמונה-עשר ברציפות שבו שלוש משפחות פלסטיניות באזור ג'בל ראס אל-עין בעיירה קושרה, מדרום לשכם, חיים בתוך בתיהן תחת מצור שמטילים מתנחלים, בעוד כוחות הביטחון הישראליים סוגרים את הדרכים המובילות לאזור ומטילים מגבלות חמורות על תנועת התושבים.

הבתים הנצורים מאכלסים נשים וילדים, בעוד סבלן של המשפחות מחריף בצל הקושי בהכנסת מזון, מים וצרכים בסיסיים, בזמן שהמתנחלים ממשיכים להתפרס בסביבת הבתים ולהשתלט על מקורות המים הסמוכים אליהם.

אין מדובר רק במניעת התושבים מלהתרחק מבתיהם; המשפחות מדווחות כי המצור הפך את פרטי חייהן היומיומיים למצב של פחד ודריכות, והפך פתיחת דלת, חלון או התקרבות לסביבת הבית לעניין כרוך בסכנות.

"כלא בתוך הבית" עבד אל-כרים חסאן, אביהם של כמה מבני אחת המשפחות הנצורות, מספר כי ילדיו חיים בתנאים "קשים מאוד" מאז תחילת המצור, ומבהיר כי הוא עומד עמם בקשר יותר מעשר פעמים ביום כדי לברר את שלומם.

חסאן מוסיף כי הוא עולה לגבעה ממול לבתים כדי להישאר קרוב לילדיו ולצפות בנעשה סביבם, בניסיון להקל על דאגתו להם.

לפי חסאן, המשפחות סובלות מחסור חמור בצרכים בסיסיים, שכן מים או מוצרי מזון אינם מגיעים לבתים, ואין חלב לתינוקות, בעוד הכנסת אספקה כלשהי הפכה למשימה קשה בשל המצור המוטל על האזור. הוא מציין כי בני משפחתו אינם יכולים לצאת מהבית או לפתוח דלתות וחלונות באופן נורמלי, בעוד הגישה לאינטרנט נותקה, ונוכחות המתנחלים בסביבת הבית מהווה מקור מתמיד לפחד.

חסאן מתאר את הלילה כ"קשה ביותר", כאשר בני המשפחה נשארים ערים ובדריכות מחשש לתקיפה פתאומית, במיוחד בצל אירועי תקיפה והצתת בתים שנרשמו באזורים פלסטיניים אחרים. הוא מסכם את מצב המשפחה באומרו: "אסור לנו לנשום, לצאת או לפתוח דלתות וחלונות", ומוסיף כי הם "חיים בכלא".

המים תחת שליטה המצור אינו נעצר בסביבת הבתים, אלא התרחב אל מקורות המים והדרכים המובילות לאזור.

ראש עיריית קושרה, עבד אל-עזים ואדי, אומר כי המתנחלים השתלטו על מעיין המים הנמצא בפסגת ג'בל ראס אל-עין, המקור עליו מסתמכים תושבי האזור, דבר שהחמיר את התנאים שמשפחות אלו מתמודדות עמן.

ואדי מציין כי המתנחלים פרוסים בסביבת הבתים, בעוד כוחות הביטחון סוגרים את הדרכים המובילות אליהם, מה שהופך את כניסת התושבים לבתיהם או יציאתם ממנה לקשה ביותר. הוא מדגיש כי המתרחש בג'בל ראס אל-עין אינו התפתחות מבודדת, אלא חלק משורה של תקיפות וניסיונות להשתלט על האזור הנמשכים מזה חודשים.

לדברי ואדי, המשך המצור, על אף יכולתם של כוחות הצבא לסיים אותו, מעלה תהיות לגבי המטרה בהשארת המשפחות במצב זה, בטענה כי הצבא היה יכול לסיים את העניין בתוך דקות מעטות, במקום לאפשר לו להימשך ולהתרחב מיום ליום.

ניסיון לדחוק את התושבים לעזוב לפי הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, ניסיונות המתנחלים להגיע לבתים ולהשתלט עליהם החלו לפני כארבעה חודשים, מה שדחף את בעליהם לשהות בהם בתורנויות מחשש להשארתם ריקים.

ברשות מציינים כי המתנחלים הקימו מבנים ואוהלים בסביבת הבתים, סגרו כבישים המובילים אליהם והצרו את צעדי התושבים בכניסה, ביציאה ובתנועה, במהלכים שמטרתם לדחוק את המשפחות לעזוב את בתיהן כהכנה להשתלטות עליהם.

מסיבה זו, בעלי הבתים מסרבים לעזוב, אף תחת התנאים הקשים, שכן הם חוששים כי עזיבתם תהפוך לאובדן סופי של הבית והאדמה. המשפחות מזכירות את אשר אירע בעיירה השכנה ג'אלוד, שם כיתרו מתנחלים את בית משפחת טובאסי במשך יותר משלושה חודשים, עד שהמשפחה עזבה את הבית ב-22 ביולי, ובהמשך השתלטו עליו מתנחלים. אירוע זה מעצים את חששותיהם של תושבי קושרה כי נסיגה כלשהי מהבתים הנצורים תאפשר למתנחלים להשתלט עליהם.

בתים שהפכו למעוזים צבאיים המגבלות בג'בל ראס אל-עין אינן מוגבלות לפעילות המתנחלים בלבד. ראש עיריית קושרה מוסר כי כוחות הביטחון הישראליים השתלטו בעבר, במהלך פעילויותיהם באזור, על 16 בתים פלסטיניים והפכו אותם למעוזים צבאיים. כמו כן, מוטלות מגבלות על הגישה לאזור ונסגרים כבישים, דבר המגביר את בידוד התושבים ומקשה על גישתם לבתיהם ולאדמותיהם.

כך מוצאות את עצמן המשפחות מול מציאות מורכבת: מתנחלים הפרוסים מסביב לבתים, דרכים סגורות, מקור מים נשלט ומגבלות צבאיות המצמצמות את התנועה, בזמן שהתושבים מנסים לשמור על נוכחותם במקום.

ביתו של לואי אבו ריידה בין הבתים הנצורים נמצא ביתו של לואי אבו ריידה, אזרח אמריקני המתגורר במדינת אוהיו, שאחיו ובני משפחתו נותרו בתוך הבית במהלך תקופת המצור. אבו ריידה עקב אחר ההתפתחויות מארצות הברית באמצעות מצלמות אבטחה שהתקין כדי להגן על רכושו, בטרם חזר לקושרה כדי לעקוב מקרוב אחר המתרחש. המקרה שלו עורר מגעים מצד ארגוני זכויות אדם אמריקניים שקראו לחברי הקונגרס להתערב להפסקת המצור על הבתים ולהטלת אחריות על המתנחלים המעורבים בתקיפות.

הישארות למרות המצור לאחר 18 ימים של מצור, שלוש המשפחות עודן בתוך בתיהן, דבקות בהישארותן למרות מחסור במים ובמזון, הפחד המתמשך והמגבלות המוטלות על תנועתן. מבחינת התושבים, המאבק אינו נסוב עוד רק על היכולת לצאת מהבית או לחזור אליו, אלא על שימור עצם נוכחותם בו; שכן הם חוששים כי עזיבת הבית תהיה הצעד שיקדים את אובדנו.

כך הפכו שלושת הבתים בג'בל ראס אל-עין למרחב של עימות יומיומי, שדייריו חיים מאחורי דלתות סגורות, בעודם מנסים להגן על מה שנשאר מביתם ומאדמתם מול מצור שנועד לדחוק אותם בהדרגה לעזוב.